חברת כביש חוצה ישראל רשות ממונה למיזמים מנהרות הכרמל כביש 6 הנתיב המהיר
 
 
 
חפש
 
 
 
 
 

היסטוריה

 
 
 
מפת מחלפים
מן התקשורת
סרטון חוצה ישראל
הצטרפו לדיוור הישיר
 
 
 
 

לראשונה, נקבע תוואי כביש מס' 6 (כביש חוצה ישראל) כבר בשנת 1976 - במסגרת תכנית מתאר ארצית (תמ"א) 3 ומאוחר יותר בתמ"א 31 כצורך תחבורתי וצורך חברתי כלכלי.

יעודו של הכביש – כביש המגשר בין חלקי הארץ לאורכה, בשמשו ציר תחבורה מרכזי עיקרי, לצד שתי דרכי אורך קיימות (כביש מס' 2 וכביש מס' 4) ברמה פחותה, וכעוקף מטרופולין גוש דן הפקוק והצפוף. 

עם גלי העלייה בסוף שנות השמונים, שבה ועלתה התוכנית והותווה תוואי חזוני באורך של כ- 300 ק"מ, מאזור צומת הנגב מדרום לבאר-שבע ועד ליקנעם, ומשם לגליל המזרחי ולגליל המערבי.

כדי לבדוק את התאמתה של התוכנית למציאות החדשה, ערכה נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (מע"צ, דאז) סקר היתכנות שתוצאותיו פורסמו ב- 1991 והוכיחו בעליל את נחיצותו של הכביש ברמת דחיפות גבוהה.

עם הקמתה של חברת כביש חוצה ישראל בע"מ בשנת 1993, ביקשה החברה לשוב ולבדוק את הצורך בכביש ואת מאפייניו.
חברת מתת - מרכז תכנון תחבורה בע"מ - ערכה ניתוחי תנועה והערכות כלכליות אשר חזרו ואישרו את ממצאי סקר "נתיבי ישראל" בדבר נחיצותו של הכביש ותועלותיו התחבורתיות והכלכליות.

ממצאי הסקר והמלצות החברה הובאו בפני הגורמים המתאימים, כולל: הממשלה-בכלל, והאוצר-בפרט, בנק ישראל, ועדת הכספים של הכנסת והמועצה הארצית לתכנון ולבניה.

לאחר בדיקה מקיפה, סמכו כל אלו את ידיהם על ממצאי הסקר ותמכו בסלילת הכביש.

המשימה הוטלה על חברת כביש חוצה ישראל בע"מ, אשר הציעה לממשלה אפשרויות לסלילת חלקו המרכזי של הכביש לאורך 90 ק"מ בין "גדרה לחדרה", באמצעים חוץ תקציביים והגישה שתי הצעות.

ההצעה שנבחרה על ידי הממשלה היתה לסלול את הכביש באמצעים חוץ תקציביים על ידי גורם שיממן, יסלול, יתחזק ויתפעל את הכביש ככביש אגרה - למשך 30 שנות זיכיון. מתכונת זו קרויה - BOT - Built, Operate, Transfer.

העדפת גוף פרטי על פני סלילה בתקצוב ממשלתי התבססה על ההנחה, לפיה יש לגוף הפרטי יתרון בהתארגנות ובהקמה של פרויקט כזה, מאחר שהקמתו של כביש מס' 6 דורשת מיומנות רבה במכלול של פעולות שונות מאוד זו מזו: תכנון כולל, תכנון מפורט, סלילה, גיוס ההון הדרוש, תחזוקת הכביש והפעלת מערך לגביית האגרה.

מבדיקות וניתוחים שערכה החברה התברר, כי חלוקת הסיכונים המיטבית בהקמת הכביש, שבה כל צד (המדינה והזכיין) לוקחים על עצמם את הסיכונים שבהם הם שולטים טוב יותר, יכולה להניב עלות כוללת נמוכה, יחסית, בהקמת הכביש וכתוצאה מכך - מחיר האגרה יהיה נמוך. לפיכך, נקבעה חלוקת הסיכונים הבאה: היזם הפרטי לקח את הסיכונים הכרוכים בעלות ההקמה, ההפעלה, התחזוקה והאכיפה שהם בשליטתו, ואילו המדינה נטלה את הסיכון הקשור בהיקף התנועה, התלוי בעיקרו בהחלטות הממשלה.

לאחר בחירת בעל הזיכיון, בהליך של מכרז בינלאומי וסיום המו"מ איתו, החלה העבודה, וזאת בחודש נובמבר 1999.

  • ביום 4.8.2002 נפתח לתנועה הקטע הראשון בכביש, נחשונים-אייל, באורך של 18 ק"מ; 
  • ביום 30.10.2002 נפתח לתנועה הקטע בן שמן-נחשונים, מדרום לצפון; 
  • בתחילת מאי 2003 נפתח לתנועה הקטע מבן שמן למחלף נשרים-רמלה;
  • ביולי 2003 נפתח לתנועה הקטע מנשרים לשורק;
  • באוגוסט 2003 נפתח לתנועה הקטע מאייל לניצני עוז; 
  • בינואר 2004 נפתח לתנועה הקטע האחרון בחלקו המרכזי של הכביש: ניצני עוז – עירון.
  • ביום 20.7.2009 נפתח לתנועה הקטע הצפוני הנוסף, הקרוי קטע 18, מעירון לעין-תות, לאחר עיכוב ממושך שנגרם כתוצאה ממציאת קברים במקום.
  • ביום 1.7.2008 נפתח לתנועה הקטע הדרומי הנוסף, משורק למאחז, אשר אינו משמש ככביש אגרה. עד לשנת 2013, תוחזק קטע זה על ידי בעל הזיכיון, אולם החל מסוף שנת 2013 הועברו האחזקה והתפעול לידי חברת נתיבי ישראל בע"מ (מע"צ -דאז).
 
 
 
 
 
 
 
2014 © כל הזכויות שמורות לחברת כביש חוצה ישראל בע"מ
 
CYBERSERVE